פסק-דין בתיק ת"ק 7101-05-12

בפני תביעה לתשלום סך 20,000 ש"ח (התובע עדכן את גובה הסכום ל-10,000 ש"ח), התובע טוען כי ביקש לבצע למכשיר טלפון סלולארי שברשותו תיקון קוסמטי בלבד תוך שהוא מדגיש שהוא איננו מעוניין בהחלפת גרסה וזאת לאור ניסיון קודם בו נמחקו לו כל זיכרונות הטלפון.

התובע טוען שלמרות בקשתו נמחקה כל החומרה שבטלפון וזאת "במתכוון" (וכבר עתה יש לומר גם אם ארעה תקלה, אין  ולא הוכח יסוד של "כוונה").

ניסיונות הנתבעת לשחזר את מספרי הטלפון שנמחקו עלו בתוהו.

התובע טוען כי חלק מהחומרה כלל גם חומר מקצועי שאסף וגם הודעות ותיעוד שלהם ערך סנטימנטלי עבורו.

הנתבעת טוענת להיעדר יריבות היות ולא התובע הוא בעל המכשיר אלא רכבת ישראל-טענה זו נדחית על ידי כבר בשלב זה, המכשיר הוחזק ע"י הנתבע אשר טוען שנגרם לו נזק אישי כתוצאה ממחדלי הנתבעת, התובע איננו מבקש פיצוי בגין נזקיה של רכבת ישראל אלא עבורו ובתור מי שניזוק ממעשי או מחדלי התובעת.

הנתבעת טוענת כי מה שהתבקש היה יותר מאשר סתם תיקון קוסמטי ולמרות כל ניסיונותיה,           נמחקו הנתונים. מדיניות הנתבעת היא להודיע ללקוחות כי במהלך התיקון עלולים להימחק נתונים ונציגתה הגישה בדיון תמונה של שלט גדול במרכז השירות שם מוזהרים הלקוחות לדאוג לגיבוי הזיכרון והנציגה הפנתה גם לטופס השירות שעליו חותמים הלקוחות עת מוסרים את מכשירם לתיקון וכי בכל מקרה בו נמסר המכשיר, מוצא ממנו כרטיס הזיכרון ונמסר ללקוח וכך עולה גם מדף שהגיש התובע עצמו ביחס למכשיר אחר שמסר וכראיה למה שקיבל בשעתו בעבור המכשיר נשוא התביעה.

זאת ועוד, לרשות התובע עמד שירות של גיבוי זיכרונות, גיבוי כזה נעשה לאחרונה באוגוסט 2008 והתובע נמנע מלחדש אותו שוב לפני מסירת המכשיר למרות שהשירות שולם והיה זמין עבורו, קל וחומר אם אכן היה אירוע קודם דומה. התובע הכחיש את האפשרות לגבות זיכרון במכשיר ברם מעבר להכחשה סתם, לא הובאה שום ראיה.

הנתבעת טענה כי על פי פסיקת בתי המשפט רובצת האחריות לגבות חומר יקר ערך המצוי בטלפון הנייד על בעליו שכן המכשירים אינם חסינים מאובדן או גניבה או קלקול וסטנדרט ההתנהגות הסביר מחייב ביצוע גיבוי ומשלא עשה כן התובע, יש להשית עליו אשם תורם משמעותי.

התובע מצדו טען כי לו אין אמצעי אחר היכול לגבות את המידע, אין לו מחשב כלשהו וכי הוא כצרכן תמים איננו מודע לכל האופציות הטמונות במכשיר אלא הוא סמך על המכשיר ועל מה שהובטח בנקודת השירות של התובעת.

רק בדיון התברר שכנראה כרטיס הזיכרון אכן הוצא מהמכשיר ונמסר לתובע (כפי שגם עולה מהטופס שהגיש התובע) אלא שאחר כך הגיע המכשיר, הכרטיס הוכנס ברם דבר לא עבד. מאותו רגע כלל לא ברור מה אירע, התובע טען כי המכשיר נלקח שוב ברם לא ברור מדוע נלקח שוב עם כרטיס הזיכרון ומדוע לא הוכנס הכרטיס למכשיר אחר (אולי למכשיר החלופי שקיבל במקום המכשיר התקול). גם לא ברור אין "התקלקל" כרטיס הזיכרון אם בו לא נגעו ואם המכשיר כלל לא עבד.

כפי שציין התובע, אין לו ידיעה רבה בתפעול המכשירים ולכן לא יכול היה לספק תשובות ברורות, מעבר לכך הדיון היה סוער וגם עניין זה לא עזר לפיזור הערפל.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. כלל יסודי זה מטיל על התובע את הנטל להוכיח את התביעה כלומר עליו להוכיח כי התובעת התרשלה ולהוכיח מה בדיוק אבד לו קרי מה ניזקו כתוצאה מאותה רשלנות .

הנטל איננו פשוט, גרסת התובע לפיה אירעה תקלה כלשהי בעת שהוחזר המכשיר לא נסתרה, האם אותה תקלה גרמה לאובדן כל הזיכרון על גבי כרטיס הזיכרון? האם באמת לא ניתן היה לשחזר דבר? האם באמת היה כל כך הרבה מידע על גבי הכרטיס? האם התקלה (החזרת מכשיר שאיננו עובד לאחר ה"תיקון") קשורה בכלל לכרטיס הזיכרון? על דברים אלו אין מענה ברור והראיות אינן מאפשרות הכרעה חד משמעית.

מנגד, התובעת היא הגורם המקצועי, משלא נסתרה טענת התובע לפיה אירעה תקלה כלשהי כשבא לקבל את המכשיר, היה ראוי שהתובעת תביא לעדות את הנציג שטיפל בו או רשומות לגבי מה באמת קרה אז. הדבר לא נעשה.

יש לקחת בחשבון גם את הוצאות אי ההתייצבות לדיון הקודם.

אשר על כן מבוטל פסק הדין מיום 13.9.12 שניתן בתיק זה בהיעדר התייצבות התובעת.

התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובע סך 3500 ש"ח הכולל את הוצאות הישיבה הקודמת והוצאות ההליך כולו, הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום,  כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: